DIY- Pastel on Sandpaper

זהו רגע מרגש; מדובר בפוסט ה- DIY (בתרגום מאנגלית: 'עשי זאת בעצמך') הראשון של הבלוג ואני בהחלט נרגשת לשבת ולכתוב אותו. אז נתחיל?
קצת על DIY: המונח (Do It Yourself) נכנס לשימוש בשנות החמישים, והתייחס בעיקר לפרוייקטים לשיפור הבית, אשר ניתן לבצע באופן עצמאי, ללא שימוש במומחה או איש מקצוע. בזמנו, הוא שוייך לתנועת ה- Arts and Crafts האמריקאית (אשר הושפעה מתנועת ה- Arts and Crafts הבריטית). העיצוב הפשוט והמיעוט בעיטורים היו חלק מן האידיאל של התנועה, אשר שאפה ליצור קהילה חברתית מלוכדת, שחבריה מצאו "אושר דרך מלאכה" וביקשו לעבוד יחד על-מנת לבטל חוסר-צדק חברתי.
מאז ועד היום, ההקשר של המונח שונה והוא קיבל משמעות רחבה יותר. כשאומרים היום DIY מתכוונים למגוון רחב של מיומנויות- מהקמת רדיו פיראטי ועד יצירה של מוזיקה אלטרנטיבית- DIY הוא כוח שלא ניתן להתעלם ממנו; הוא דורש חריצות, שאפתנות, מקוריות והרבה כוח-רצון. רוב האנשים אשר רואים את המונח DIY כחלק בלתי-נפרד מהשקפת עולמם (ואני אחת מהם) פשוט נהנים מתחושת הסיפוק שמתקבלת ברגע שסיימת ליצור משהו שהשקעת בו זמן ומאמץ. אבי הוא כזה- כל דבר שאפשר לעשות בעצמך, הוא יעדיף לנסות לבד מאשר לקרוא לאיש מקצוע. אני מאמינה שצריך מידה מסוימת של כישרון. יש אנשים שהם Handy באופן טבעי ויש כאלה שזקוקים למעט התנסות בשביל לרכוש מיומנות. בין אם אתן משתייכות לקבוצה הראשונה או השנייה, המפתח הוא לנסות וכמה שיותר- יותר טוב. בין אם זה במסגרת חוגית או לבד, בבית, נסו לעשות משהו אחד ביום, קטן ומינורי ככל שיהיה, שקשור ליצירה. זה לא חייב להיות פרוייקט גדול כמו אלבום סקרפבוק (Scrapbook), זה יכול להיות כרטיס ברכה ליום הולדת של בן-משפחה או כרטיסי הושבה לאורחים בארוחה חשובה (על כולם אפרסם פוסטים נפרדים ממש בקרוב).

בשביל התחלה, קחו דף A4 חלק ועט שכיף לכן לכתוב איתה. לכולנו יש עט כזו. שלי? פיילוט 0.4 או פייבר קסטל אקו פיגמנט 0.1, שניהם דקים מאוד ומצוינים לרישום מהיר (וגם לכתיבה). עתה התחילו לשרבט, תחילה ביד החזקה שלכן וכעבור 2-3 דקות עברו ליד שמאל (אם ימין זו היד החזקה שלכן) או הישארו ביד שמאל והמשיכו במלאכת השרבוט- העיקר להמשיך להפעיל את המוח הימני. נסו לא להיות ביקורתיות ביחס למה ששרבטתן. אם אינכן יודעות כיצד לשרבט מן המחשבה, אתן מוזמנות בהתחלה להתמקד באובייקט הקיים מולכן, אבל נסו לא להגביל את עצמכן למשהו מסוים. הרעיון הוא לא ליצור רישום סכמטי של אובייקטים המבוצעים בקפידה, אלא לתת ליצירתיות המחשבתית שלכן לצאת החוצה אל הדף והתוצאה איננה חשובה. העיקר הוא ההתנסות- שחררו את היד (ואת המחשבה) ואפשרו לעצמכן כמה דקות של יצירה. נסו לעשות זאת פעם ביום.
מדובר בטכניקה חדשה שלמדתי לא-מזמן ומהרגע שקלטתי אותה, פשוט התאהבתי בה! היום אני אוהבת לצייר בטכניקה הזו אפילו יותר ממה שאני אוהבת לצייר בצבעי מים (שזו הטכניקה המועדפת עליי במשך שנים). היא לא מחליפה, חלילה, את הציור המסורתי בצבעי שמן או את הציור המהנה בצבעי אקריליק (על כולן יהיו הדרכות, הסירו דאגה מלבכן) אבל אם יש לכן שעה-שעתיים פנויות ובא לכן לצייר בצבע- אני ממליצה על גירי הפסטל בחום. יש לטכניקה יתרונות רבים וחסרון אחד בלבד.
יתרונות: כיף לצייר עם גירים ויחסית קל- הטכניקה לא מצריכה למידה מוקדמת, אלא רק תחושה אינטואיטיבית מה נראה "טוב" כמו שהוא ומה ניתן לתקן ולשפר. השתדלו לא להיות ביקורתיים ופשוט לאפשר לעצמכן להנות מהתהליך ולא לחשוב על התוצאה הסופית יותר מדי. יתרונות נוספים: הצבעים בולטים יותר, קל להוסיף שכבה על שכבה וכך ליצור טקסטורה עשירה, קל להגיע לתוצאות יפות בזמן קצר והצבעים נשארים על המשטח לאורך זמן.
חסרונות: נורא נורא מלכלך. דאגו למשטח עבודה נוח ואל תתלבשו בהידור. שימו עליכן סינר והניחו גליל נייר בצד, תשתמשו בו בהמשך, לא רק לנגב את הידיים מהלכלוך. מדוע הטכניקה הזו כל-כך מלכלכת? מהסיבה הפשוטה שהגירים מתפזרים באוויר (ובשל כך, אל תסתמכו על זה שהציור ישאר זמן רב באותו האופן שהיה ברגע שציירתן אותו.)


צבעי פסטל רכים (Soft Pastels)- בין אם אתם מציירים בשביל הכיף ובין אם אתם רוצים להתמקצע, כשזה נוגע לחומרים כמו צבעים, מומלץ לא לחסוך ולקנות חומרים מחברה מוכרת וטובה, כמו פייבר קסטל (Faber Castell) או טלנס (Royal Talens), שיוצרת את סדרת צבעי השמן האיכותית 'רמברנדט'. למה? מכיוון שהצבעים נראים אחרת לגמרי. המרקם שלהם על המשטח הציורי הוא כה איכותי, שהוא יכול להפוך ציור בינוני לציור שאפשר לתלות בגאווה בסלון.
נייר זכוכית- כן, אותו נייר שאתן משתמשות בו לשיוף. ניתן לרכוש אותו בכל חנות לחומרי בניין. לצערי, לא מצאתי עדיין באף חנות נייר זכוכית בגודל A3 (ואפילו לא בגודל A4!) אז המשטח הציורי בטכניקה הזו הוא אמנם קטן באופן יחסי, אבל בהחלט אפשר לעשות איתו המון.
פיקסטיב- חומר אשר מרססים בסיום הציור, אשר נועד לשפר את דבקות גירי הפסטל למשטח. אל תוותרו עליו, הוא חשוב. ניתן לרכוש פיקסטיב ייעודי לגירי פסטל בחנויות לאמנות ודברי מלאכה ברחבי הארץ.


הכנת המשטח לצביעה: בשלב הראשון צובעים את המשטח (במקרה הזה: נייר הזכוכית) בצבע אחיד. בציור שלי, בחרתי בגיר בצבע לבן כדי לכסות את הצבע המקורי של המשטח, שהיה אדום-אדמה. החלק הזה חשוב ומומלץ לא לוותר עליו (גם כשממש רוצים להתחיל כבר לצייר) מכיוון שבהמשך, עם פעולת הטשטוש, הוא יתמזג עם הצבעים האחרים שיונחו מעליו ואם לא נשים שכבה ראשונה של צבע, הרקע שיתקבל לא יהיה עשיר. הטיפ הזה נכון גם בטכניקות אחרות, כמו אקריליק, שמן, פנדה וכו'. לאחר שצבענו בשכבה אחת , נתחיל לטשטש את הצבע. יש שלוש דרכים לטשטוש בנייר זכוכית- עם האצבע (עשו זאת בזהירות מירבית, שלא תיחתכו!), עם מחק רגיל ועם נייר טואלט. שימוש בכל אחת מהדרכים תלוי במה שאתן רוצות לעשות- בפרטים קטנים השתמשו באצבע (או במחק) ובמשטחים גדולים השתמשו בנייר. עשו זאת בעדינות.
סקיצה ראשונית: אחרי שצבענו את המשטח וטשטשנו אותו, נתחיל לצייר. מכיוון שהמשטח שלנו מוגבל, בחרתי בדמות אחת (במקרה הזה: אריה) ובה התמקדתי. שיטוט מהיר באינטרנט יכול להניב תוצאות רבות. השתדלו לבחור ברפרנס (תמונה או ציור שיהוו עבורכן השראה) עשיר בצבעים, כי זה היתרון הגדול ביותר של הטכניקה- היכולת לערבב צבעים יחד ולהגיע לתוצאות מרשימות של שילובים. הרפרנס שלי היה איור מקסים של אריה (אותו לקחתי מאתר שמוקדש אך ורק  לאריות) הגוונים של האריה היו כה יפים (כפי שאתם יכולים לראות בתמונה למטה) שפשוט הייתי חייבת לנסות לצייר אותם בטכניקה הזו.


מתחילים לצייר עם סקיצה מאוד פשוטה של האריה, בקווים כלליים מאוד. לאחר שסיימנו לצייר את הסקיצה, מתחילים להכניס פרטים שונים- העיניים, העפעפיים, האף וכו'. לאחר מכן אפשר להתחיל להדגיש, עדיין באותו צבע ראשוני, את החלקים הכהים ואת האזורים שנצטרך להבהיר או להכהות (הצללות). לדוגמא: אם נסתכל בתמונה המקורית, החלק השמאלי התחתון של הרעמה כהה יותר מיתר החלקים. על כן, אפשר להתחיל להדגיש את החלק הזה ולעשות קווים יותר צפופים. דוגמאות להצללות נוספות: שני צדי האף, המצח, צדי הפנים והחלק התחתון של הסנטר. דוגמאות להבהרות: הסנטר, החלקים שמתחת לעיניים, חלקים מן הרעמה העליונה וכו'. (לצערי המשטח היה קטן מכדי להכיל את הרעמה העליונה במלואה.)


צביעה: עתה ניתן להתחיל לצבוע את האריה. אני אישית התחלתי ברעמה, אבל אפשר גם להתחיל מפניו של האריה. זה מאוד תלוי בכן ובנטייה האישית שלכן- אני הייתי מהופנטת מהרעמה הצבעונית וידעתי שאני מתחילה משם. כיצד צבעתי את הרעמה? השתמשתי בארבעה צבעים: חום, חום כהה, כתום ואדום-אדמה. עיקר השימוש היה בחום הרגיל (אותו החום שעמו ציירתי את הסקיצה המקורית) אותו טישטשתי באמצעות האצבע בעדינות רבה. מה שיפה בטכניקה הזו, היא שאין בה ממש חוקים: את רוצה שהרעמה תהיה יותר כתומה? הוסיפי כתום וטשטשי עם האצבע. כנ"ל לגבי יתר הצבעים. התמונה משתנה לנגד עינייך מרגע לרגע. לא עבדתי "מסודר" (קודם חום, אחר כך חום כהה וכדומה) אלא החלפתי גוונים במהירות וזרמתי עם שילובי הצבעים מטשטוש לטשטוש. ברגע שהרגשתי שהרעמה מספיק צבעונית, הנחתי את הגירים בצד, הלכתי לשטוף היטב ידיים עם סבון (חשוב מאוד), והתחלתי לעבוד על הפנים בידיים נקיות, ועם גוונים חדשים. הטיפ הזה הוא חשוב מכיוון שגירים מושפעים במהרה מכל דבר שבא במגע איתם- כולל האצבעות שלך. על כן, כשעוברים לצבוע אזורים אחרים, בהם נצטרך להשתמש בגוונים אחרים, מומלץ לשטוף ידיים ורק אז להמשיך. בנוסף, ההפסקה הקצרה ועזיבת הציור לרגע תאפשר לך לחזור לציור ולהתבונן בו מחדש, עם עיניים רעננות. זה אף פעם לא מזיק.


באותו האופן צבעתי גם את הפנים: לקחתי גוון מעט צהבהב (מס' 189) , צבעתי באמצעותו את הפנים ואז טשטשתי בעדינות עם האצבע. אחר כך הוספתי בעדינות קווים דקים בצבע חום וטשטשתי שוב בצורה מעגלית, כדי לתת נפח ללחיים (כאילו זה עתה סיים האריה ארוחה דשנה).


הוספת גוונים וליטושים אחרונים: החלק היותר אינטואטיבי בציור. לאחר שסיימת לצבוע את כל (או רוב) הציור, הוסיפי גוונים לפי ראות עינייך וטשטשי בעדינות עם האצבע עד לקבלת הגוון הרצוי. שלב זה יכול להמשיך דקות או שעות- זה תלוי בך.
מתי את יודעת ששלב הליטושים נגמר? אז זהו, שאת לא יודעת. השלב הזה, הידוע לשמצה גם בהיסטוריה של האמנות, יכול לקחת שנים. לאונרדו דה-וינצ'י, האחד והיחיד, שקד על הליטושים האחרונים אצל "המונה ליזה" במשך יותר מתשע שנים, ועדויות כתובות מעידות על חוסר שביעות-רצונו מהתוצאה הסופית.


עתה נותר רק לסיים את הרעמה העליונה, לטשטש כלפי מעלה את הצבע החום (כדי להעניק תחושת המשכיות לרעמה), להוסיף שפם וזהו.


כיצד, אפוא, ידעתי להפסיק? ובכן, ברגע שהרגשתי שאם אוסיף עוד קו אחד אהרוס את היצירה כולה, הנחתי את הגיר והפסקתי.

מכיוון שאהבתי את התוצאה הסופית, החלטתי ללכת למסגר אותה. המלצה: לא להשקיע במסגרת מושקעת (כמו שאני עשיתי) אלא להסתפק במסגרת פשוטה מאיקאה. מדוע? הגירים מתפוררים ומשאירים לכלוך על הפרספטו (המסגרת הלבנה). שמרו את המסגרות המושקעות ליצירות עמידות יותר, כאלו שנצבעו בצבעי אקריליק או שמן.


וכאן הסתיים פרוייקט ה- DIY הראשון שלנו. אשמח לשמוע את דעתכן וכמובן לראות את העבודות שלכן.
שלכן,
       אמה.

3 תגובות:

  1. זה אדיר!!

    אני הייתי משתמשת בעברי (כשעוד הייתי מציירת דגמים) בנייר זכוכית כדי ליצור תחושה של צמר.

    הציורים מדהימים!

    השבמחק
  2. זה נראה פשוט מקסים, אני לרוב מציירת בשמן- אבל הפסקתי וקצת קשה לי לחזור. אולי אנסה בטכניקה קצת יותר "קלילה" כמו זו, והמוזה תנחת עליי בשנית :)

    השבמחק
  3. תודה רבה, בנות !
    אני ממליצה בחום לנסות, זו טכניקה קלילה וכיפית.
    אשמח לשמוע (ולראות) איך הלך לכן!

    השבמחק